הלכה: פיס'. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי אֶבְדַּיְמִי תְּרַוַּיְהוּ בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּתִינּוֹק שֶׁלְסַכָּנָה. מוֹתִיב לֵיהּ חֲבֵרַייָא. אִם בְּתִינּוֹק שֶׁלְסַכָּנָה יְבִיאוֹ בַיַּד. אָמַר לֵיהּ. בְּיָכוֹל לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ הֵיתֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חד אמר בתינוק של סכנה. הא דקתני וכן בנו מיירי שהתינוק בסכנה אם לא יביאו אותו לבית ומיתיב ליה חבריה אם בתינוק של סכנה יביאו ביד שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש:
א''ל ביכול להביאו דרך היתר. כלומר דכל כמה דאפשר לאהדורי דרך היתר מהדרינן וקמ''ל דזהו דרך היתר עדיף ממוליכו פחות פחות מד' אמות:
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. 60a וְכֵן בְּנוֹ נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ הֵן מֵאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ:
Pnei Moshe (non traduit)
רבי שמעון אומר. אפילו הגיע בארץ עצמו גוללו אצלו משום שאין כאן אלא משום שבות הואיל ואגדו בידו ואין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקדש ואין הלכה כרבי שמעון אלא כר' יהודה:
ומשהגיע לעשרה. טפחים והיא רשות הרבים ואינו יכול לגלול אצלו הופכו על הכתב כלפי הכותל כדי שלא יהא מוטל בבזיון כל כך ובגמרא פריך והא לא נת ברשות הרבים ואפילו שבות ליכא שהרי אוגדו בידו הוא ומשני דבכותל משופע איירי ונח על בליטת שיפועו דהוי ליה נח ברשות הרבים וגזרינן אגדו בידו אטו לאו אגדו בידו דהוי ליה חיובא מדאורייתא וההיא דר' יהודה מפרש לה דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע אפילו הגיע פחות משלשה טפחים סמוך לארץ גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא אלא החוט גוללו אצלו משום דהנחה בעינן אפילו על גבי משהו:
היה קורא בראש הגג. והיא רשות היחיד ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו דלמעלה מעשרה לאו רשות הרבים אלא מקום פטור הוא:
גיללו אצלו. מכיון שאגדו בידו. ודוקא שנתגלגל לתוך ד' אמות אבל אם נתגלגל חוץ לד' אמות ברשות הרבים חיישינן שמא ישמט כולו מידו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים והופכו על הכתב ומניחו:
ונתגלגל הספר מידו. שהספרים שלהם היו נגללים כספר תורה שלנו ומיירי שמקצת הספר נתגלגל הוא לרשות הרבים ומקצתו עדיין בידו:
מתני' הקורא בספר על האסקופה. באסקופה כרמלית מיירי כגון שהיא משלשה ועד עשרה ורחבה ארבעה והיא לפני הבית ורשות הרבים עוברת לפניה:
אמרו לו. מאן אמרו לו ר' יוחנן בן נורי דסבירא ליה חפצי הפקר קונין שביתה. כדקאמר לעיל בפ''ד גבי מי שישן בדרך ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ה''ק לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להן בעלים והלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וכו' ואפי' חוץ לתחום. של החבית ומסיק התם בגמרא. דהכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן דר' יהודה סבר חפצי הפקר לא קנו שביתה אלא הן כרגלי הזוכה דאי אית להו בעליה מודה ר' יהודה כדתנן בשילהי ביצה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
וכן בני. שילדתו אמו בשדה בשבת אם יש עמו חברים נותנו לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לתבירו ואפילו הן מאה:
מתני' רבי שמעון אומר נותן לחבירו. רבי שמעון על בבא דסוף המתני' דלעיל קאי וכדפרישית שם דבסכנת' ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ור''ש קסבר שאם יש עמו חברים האי התירא טפי עדיף שנותנן לחבירו וכו' דבפחות מד' אמות גזרינן זימנין דלאו אדעתיה ואתי לאתויינהו ד' אמות ברשות הרבים ומודה רבי שמעון שאם אין עמו חברים שמוליכן פחות פחות מד' אמות וכן הלכה:
משנה: הַקּוֹרֵא בַסֵּפֶר עַל הָאַסְקוּפָּה וְנִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָדוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגָּל הַסֵּפֶר מִיָדוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ וּמִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלוֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילוּ בָאָרֶץ עַצְמָהּ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ שֶׁאֵין דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
רבי שמעון אומר. אפילו הגיע בארץ עצמו גוללו אצלו משום שאין כאן אלא משום שבות הואיל ואגדו בידו ואין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקדש ואין הלכה כרבי שמעון אלא כר' יהודה:
ומשהגיע לעשרה. טפחים והיא רשות הרבים ואינו יכול לגלול אצלו הופכו על הכתב כלפי הכותל כדי שלא יהא מוטל בבזיון כל כך ובגמרא פריך והא לא נת ברשות הרבים ואפילו שבות ליכא שהרי אוגדו בידו הוא ומשני דבכותל משופע איירי ונח על בליטת שיפועו דהוי ליה נח ברשות הרבים וגזרינן אגדו בידו אטו לאו אגדו בידו דהוי ליה חיובא מדאורייתא וההיא דר' יהודה מפרש לה דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע אפילו הגיע פחות משלשה טפחים סמוך לארץ גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא אלא החוט גוללו אצלו משום דהנחה בעינן אפילו על גבי משהו:
היה קורא בראש הגג. והיא רשות היחיד ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו דלמעלה מעשרה לאו רשות הרבים אלא מקום פטור הוא:
גיללו אצלו. מכיון שאגדו בידו. ודוקא שנתגלגל לתוך ד' אמות אבל אם נתגלגל חוץ לד' אמות ברשות הרבים חיישינן שמא ישמט כולו מידו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים והופכו על הכתב ומניחו:
ונתגלגל הספר מידו. שהספרים שלהם היו נגללים כספר תורה שלנו ומיירי שמקצת הספר נתגלגל הוא לרשות הרבים ומקצתו עדיין בידו:
מתני' הקורא בספר על האסקופה. באסקופה כרמלית מיירי כגון שהיא משלשה ועד עשרה ורחבה ארבעה והיא לפני הבית ורשות הרבים עוברת לפניה:
אמרו לו. מאן אמרו לו ר' יוחנן בן נורי דסבירא ליה חפצי הפקר קונין שביתה. כדקאמר לעיל בפ''ד גבי מי שישן בדרך ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ה''ק לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להן בעלים והלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וכו' ואפי' חוץ לתחום. של החבית ומסיק התם בגמרא. דהכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן דר' יהודה סבר חפצי הפקר לא קנו שביתה אלא הן כרגלי הזוכה דאי אית להו בעליה מודה ר' יהודה כדתנן בשילהי ביצה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
וכן בני. שילדתו אמו בשדה בשבת אם יש עמו חברים נותנו לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לתבירו ואפילו הן מאה:
מתני' רבי שמעון אומר נותן לחבירו. רבי שמעון על בבא דסוף המתני' דלעיל קאי וכדפרישית שם דבסכנת' ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ור''ש קסבר שאם יש עמו חברים האי התירא טפי עדיף שנותנן לחבירו וכו' דבפחות מד' אמות גזרינן זימנין דלאו אדעתיה ואתי לאתויינהו ד' אמות ברשות הרבים ומודה רבי שמעון שאם אין עמו חברים שמוליכן פחות פחות מד' אמות וכן הלכה:
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם לֵוִי סוֹכַיָּא. בִּמְעָרֶה מִכַּד לְכַד הִיא מַתְנִיתָא. דִּלֹא כֵן רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא כן ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אומר משקה טופח. קיצור לשון הוא וכלומר דאם לא כן דמיירי במערה מכד לכד לא מצית לאוקמי דקשיא כדאמרן דקי''ל הבהמה והכלים כרגלי הבעלים אבל במערה מכד לכד שפיר מיתוקמא מילתא דרבי יהודה כדעתיה דס''ל משקה טופח בעלמא הוא ואין בו ממש כדקאמר בפ''ה דביצה מים אין בהן ממש שיאסרו להוליכן מחוץ לתחומן והלכך מערה הוא לתוך כלי שלו ונותנו וכו' ומאי לא תהלך זו דאמרו לו הכי קאמר לא תהלך מה שבזו יותר מרגלי הבעלים:
במערה מכד לכד היא מתניתא. הא דקתני ר' יהודה אומר נותן חבית לחבירו וכו' מיירי שמערה מכד אי מחבית לתוך חבית שלו וכן מחבירו לחבירו דאם בחבית הראשונה הא תנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:
הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא אַחַת אֲבָל שְׁתַּיִם אָסוּר. שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה הָדָא דָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיזִין וּכְתָלִין שֶׁגְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וּרְחָבִין אַרְבָּעָה מוּתָּר לְכָאן וּלְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמר. במתני':
אלא אחת. כשאין כאן אלא זיז אחד שהוא יוצא למעלה מעשרה אצל חלון הפתוח לו מבני עלייה:
אבל שתים אסור. כלומר אבל אם יש כאן עוד זיז אחד למטה ממנו והוא ברשות של בני התחתוני' אע''פ ששניהן למעלה מעשרה הן אסור להשתמש על העליון מפני שהוא רשות בפ''ע והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת:
בשאין בהם רוחב ארבעה וכו'. לפי גי' הספר צ''ל דס''ל דאפי' רחבין ד' לא חשיבי ככרמלית אלא מקום פטור הוא ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף:
עד שלא הגיע וכו' משהגיע לעשרה טפחים אסור לגוללו אצלו. ומשמע אע''ג דלא נח ואמאי. וקאמר ר' יעקב דר' יודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה של ר''ה ואפי' לא נח דקסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא כדאמר לעיל בפ' הזורק בהלכה א' תני בשם ר' יהודה הזורק ארבע אמות בר''ה חייב והיינו אע''ג דלא נח כדפרישית שם ולקמן פריך דר' יודה אדר' יודה:
תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום ושכח והוציאו. כלומר לעולם באסקופה אסורה שהיא כרמלית עסקינן ותיפתר שהיה יושב שם וקורא בו מבעוד יום וקדש עליו השבת אי נמי כגון ששכח והוציאו מן הבית לאסקופה ואשמועינן המתניתין כיצד יעשה אם נתגלגל הספר מידו:
גמ' מתניתא באיסקופה מותרת אבל חוץ לאיסקופה אסורה. דרך בעיא היא משום דקשיא ליה היאך הוציא הספר מן הבית לאיסקופה בשבת הלכך בעי מי נימא דמתניתין באסקופה מותרת מיירי כגון שגבוה עשרה ורחבה ארבעה והוי רשות היחיד כמו הבית אי נמי שאינה רחבה ארבעה שהיא מקום פטור אבל חוץ לאסקופה אסורה כלומר אבל לאפוקי אם היא מקום אסור כגון שהיא כרמלית ומהו:
משנה: זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' זיז שלפני החלון. הוא אבן או עץ הבולט מן הכותל ויוצא באויר שעל רה''ר והוא למעלה מעשרה טפחים מותר ליתן עליו ולטול ממנו בשבת דרך החלון הפתוח לו לפי שאין רה''ר תופסת אלא עשרה טפחים ולפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים והא דמותר להשתמש על הזיז שיוצא לאויר ר''ה דוקא בכלים הנשברים כגון כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן שאם יפלו לר''ה ישברו אבל שאר כלים ואוכלים אסורין דילמא נפלי לרה''ר ואתי לאתויינהו ואין חילוק בזה בין זיז שהוא רחב ד' לשאינו רחב ד':
רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֵינוֹ מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא מְלֹא הַחוּט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲוִיר עֲשָׂרָה. וָכָא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן רִבִּי יוּדָה אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא סוֹף דָּבָר סֵפֶר אֶלָּא אֲפִילוּ פַסְוקִיָא אָמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יודה אומר וכו' מחלפה שיטתיה דר' יודה. דתמן בפ' הזורק הוא אמר אסור להשתמש באויר י' ואפי' לא נח כדלעיל והכא אמר הכין דכל זמן שלא הגיע לארץ ממש מותר לגוללו אצלו:
אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יודה. דלא גרסי' במתניתין ר' יהודה אלא ר''מ דברי חכמים כלו' דחכמים ור''מ היא דפליגי במתניתין ר''מ אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ וכו':
לא סוף דבר ספר. לאו דוקא ספר תורה כולו אלא אפילו פסוקיא אמר כלומר אפי' שקרא באיזה פסוקים שבתורה הכתובין על איזה מגילה ונתגלגל מידו נמי פליגי כדפליגי במתני' ולר''ש לעולם. גוללו אצלו אם אגדו בידו שהן כתבי הקדש:
מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. לָמָּה. שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב. וְאַתְייָא כְדָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. סֵפֶר שֶׁאֵין עָלָיו מַפָּה הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב.
Pnei Moshe (non traduit)
ספר שאין עליו מפה. שהוא מגולה ואין לו מפה לכסות הכתב היפכו על הכתב שלא יתבזה הכתב שנופל עליו האבק:
למה. הופכו כדי שלא יתבזה הכתב אם מונח לחוץ:
הלכה: פיס'. 60b מַתְנִיתָא בְּאַיסְקוּפָּה מוּתֶּרֶת. אֲבָל חוּץ לָאַסְקוּפָּה אֲסוּרָה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכַח וְהוֹצִיאוֹ. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים אָסוּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא דְאָמַר. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמר. במתני':
אלא אחת. כשאין כאן אלא זיז אחד שהוא יוצא למעלה מעשרה אצל חלון הפתוח לו מבני עלייה:
אבל שתים אסור. כלומר אבל אם יש כאן עוד זיז אחד למטה ממנו והוא ברשות של בני התחתוני' אע''פ ששניהן למעלה מעשרה הן אסור להשתמש על העליון מפני שהוא רשות בפ''ע והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת:
בשאין בהם רוחב ארבעה וכו'. לפי גי' הספר צ''ל דס''ל דאפי' רחבין ד' לא חשיבי ככרמלית אלא מקום פטור הוא ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף:
עד שלא הגיע וכו' משהגיע לעשרה טפחים אסור לגוללו אצלו. ומשמע אע''ג דלא נח ואמאי. וקאמר ר' יעקב דר' יודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה של ר''ה ואפי' לא נח דקסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא כדאמר לעיל בפ' הזורק בהלכה א' תני בשם ר' יהודה הזורק ארבע אמות בר''ה חייב והיינו אע''ג דלא נח כדפרישית שם ולקמן פריך דר' יודה אדר' יודה:
תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום ושכח והוציאו. כלומר לעולם באסקופה אסורה שהיא כרמלית עסקינן ותיפתר שהיה יושב שם וקורא בו מבעוד יום וקדש עליו השבת אי נמי כגון ששכח והוציאו מן הבית לאסקופה ואשמועינן המתניתין כיצד יעשה אם נתגלגל הספר מידו:
גמ' מתניתא באיסקופה מותרת אבל חוץ לאיסקופה אסורה. דרך בעיא היא משום דקשיא ליה היאך הוציא הספר מן הבית לאיסקופה בשבת הלכך בעי מי נימא דמתניתין באסקופה מותרת מיירי כגון שגבוה עשרה ורחבה ארבעה והוי רשות היחיד כמו הבית אי נמי שאינה רחבה ארבעה שהיא מקום פטור אבל חוץ לאסקופה אסורה כלומר אבל לאפוקי אם היא מקום אסור כגון שהיא כרמלית ומהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source